פסק-דין בתיק ע"פ 71832/05

לפני ערעור על הרשעתה של המערערת בעבירות של אי-ציות לתמרור ב-36, נהיגה בקלות-ראש ואי-מסירת פרטים, לאחר שמיעת ראיות בתיק. כמו-כן, בקשה להקלה בעונש לחילופין. העונש שנגזר: קנס בסך 2,000 ש"ח, פסילה בפועל בת 3 חודשים, פסילה על-תנאי בת 6 חודשים לתקופה של 3 שנים. כן הופעלה פסילה על-תנאי בת חודשיים, בחופף, על-פי רישום מס' 55 בגיליון ההרשעות הקודמות.

לטענת בא-כוח המערערת, לא היה מקום להרשיעה. לא הוכח כי נגרם נזק ולא הוכח כי הנזק אותו ראתה עדת-התביעה הוא נזק חדש מהתאונה נשוא כתב-האישום, ועל-כן לא קמה חובה למערערת על-פי תקנה 145 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

מוסיף וטוען בא-כוח המערערת כי ספק אם התאונה נגרמה בסמוך לצומת. ספק אם נוצר מגע בין כלי-הרכב וספק אם המגע נוצר בעקבות סטיית רכב המערערת.

עוד טוען, כי האירוע הוא נשוא נזק בלבד לכל היותר, ולא היה מקום להטיל על המערערת עונש של פסילה בפועל.

מבקש לזכות המערערת, לראות כי נהג-המונית הוא זה שסטה מהנתיב בו נסע אל הנתיב בו נסעה המערערת.

לעניין הרשעות קודמות, טוען בא-כוח המערערת - רובן עבירות חנייה, במקום שאינו מותר בכך, רק בשל עיסוקה של המערערת כמעצבת-אופנה, והצורך בפריקת סחורה לחנויות שונות.

באת-כוח המשיבה מתנגדת. מפנה לנימוקי הכרעת-הדין, לראיות התביעה; ומבקשת שלא להתערב בעונש בהיותו בלתי-מכביד וסביר בנסיבות העניין.

לגופו של עניין דין הערעור להידחות, על שני חלקיו.

בית-המשפט קמא שמע ראיות בתיק. ניתח את הראיות אחת לאחת. ב- עמ' 17 להכרעת-הדין, סעיף 6, קובע בית-משפט קמא במפורש, בזו הלשון:

"אני מאמינה שהנוסעת במונית ונהג-המונית ראו נזק במונית בצד שמאל מאחור. אני מאמינה שגם הנאשמת יכלה לראות את הנזק, שהרי המונית הייתה לפניה בעת האירוע.

התחמקויותיה של הנאשמת ושינוי גירסאותיה, גרמו לי להטיל ספק בגירסתה. פעם טענה שלא היה מוצב תמרור בכיוון נסיעתה. אחר-כך טענה שהיא צייתה לו. אחר-כך טענה שכל האירוע התרחש ברחוב דיזנגוף ושאין כלל צומת במקום אלא התמזגות של שני רחובות מקבילים.

עיון בתרשים המקום ת/2 מלמדנו שמפגש הרחובות בן-יהודה ודיזנגוף מהווה צומת, ובכיוון נסיעת הנאשמת מוצב תמרור ב-36 המורה לבאים מרחוב בן-יהודה לתת זכות קדימה...

בסוף עדותה בבית-משפט הודתה הנאשמת בטעותה בכך שלא עצרה ולא מסרה את פרטיה כפי שהתבקשה על-ידי נהג-המונית."

בנסיבות אלה, הכרעת-הדין מבוססת, מנומקת ואין בדעתי להתערב בה.

ולעניין העונש - בטעות (באת-כוח המשיבה הפנתה תשומת-לב בית-המשפט לכך), הפעיל בית-משפט קמא פסילה על-תנאי בת חודשיים המצויינת בהרשעה מס' 55 בגיליון ההרשעות הקודמות של המערערת, במקום פסילה על-תנאי בת חודשיים שהוטלה על המערערת בהרשעה מס' 35.

יש מקום לתקן טעות זו.

עיון בגיליון הרשעותיה הקודמות של המערערת, אכן מציג מספר רב של הרשעות בעניין חנייה.

אין לקבל טיעונו של בא-כוח המערערת כי מקצועה/אומנותה של המערערת, הם בבסיס ביצוע העבירות ולהקל בעונש בשל כך.

מקום שאין תמרור המורה על חנייה לשם פריקה וטעינה, אין להחנות לשם פריקה וטעינה.